מזונות אישה – עושים סדר בחובת המזונות, ההיקפים והחוקים

מזונות אישה

עפ"י המשפט העברי, כאשר באים איש ואישה בברית הנישואין כדת משה וישראל, הרי שמוטלת על הצדדים מערכת של כללים.
על הבעל מוטלת החובה לשאת ב- מזונות אישה. בחתימתו על הכתובה, מתחייב הבעל לספק לאישה שנשא את "שארה, כסותה ועונתה".
"שארה" – מזונותיה; "כסותה" – ביגוד, הנעלה ומדור; "עונתה" – קיום יחסי אישות. אם כן, כל עוד נשואים הצדדים, הרי שזכאית האישה לקבל מבעלה מזונות אישה וסיפוק כל צרכיה, וזאת כל עוד לא נוצרה עילה לשלילת מזונות אלו.


מקור החיוב

מקור החיוב למזונות בן-זוג נקבע בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959:

(א) אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.

(ב) אדם שאינו יהודי או מוסלמי או דרוזי או חבר העדות הדתיות המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת הירושה, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונות בן זוגו, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה.

הוראת סעיף 2 לחוק יוצרת אמנם החבות למזונות, אך אין היא קובעת על מי מבני הזוג מוטלת בפועל החבות במזונות.
החלת הדין האישי היא אשר יוצרת למעשה, כאשר עסקינן ביהודים, את החבות של הבעל עפ"י הדין האישי כלפי האישה.


חובת המזונות מכוח הסכם

חובת המזונות, יכול שתקום אף מכוחו של הסכם שחתמו עליו איש ואישה שאינם נשואים וחוק המזונות אינו חל עליהם.
יתכן הסכם של ידועים בציבור, בו קבועה חובה לנשיאה בתשלום מזונות ויתכן גם הסכם גירושין הקובע חובת מזונות לאישה גרושה, גם לאחר הגט.


היקף החיוב

בעוד שבמזונות ילדים, מדובר בחיוב בצרכיהם ההכרחיים והמינימאליים, הרי שבבואנו לדון בהיקף החיוב לעניין מזונות אישה, מדובר בהיקף רחב ביותר, המקנה לאישה את רמת החיים הגבוהה ביותר לה הורגלה.
זאת, מכוח הכלל של "עולה עימו ואינה יורדת".
אם כן, עפ"י המשפט העברי, בנישואיה של האישה לבעלה, הרי שמזונותיה יכולים רק לעלות ולא לרדת.
הרעיון הוא שאף אם ירדה רמת החיים בבית הצדדים, הרי שעדיין תהא האישה זכאית למזונות בהתאם לרמת החיים הגבוהה אליה הורגלה בבית בעלה או בבית הוריה.
הדבר נכון אף אם נפרדו הצדדים ואינם חיים עוד יחד והאישה עדיין תהא זכאית לחיות ברמת החיים זהה לזו של בעלה.
כלל נוסף הוא כי האישה זכאית למזונות "לפי עושרו" של בעלה.

מזונות אישה

מה תעשה אישה שאינה זוכה לסיפוק צרכיה הכלכליים?

האישה יכולה לפנות בתביעת מזונות אישה לביהמ"ש לענייני משפחה או לביהד"ר, אשר יפסוק את מזונותיה.
זכות האישה קמה עם הגשת התביעה על ידה ולא תוכל להישמע בטענה כי אף מגיעים לה מזונות בגין העבר.
ההנחה היא כי "מחלה" היא לבעלה על מזונות העבר. האישה זכאית למזונות מבעלה כל עוד הם נשואים, אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם.

בבוא ביהמ"ש או ביה"ד לפסוק את מזונותיה של האישה, הרי שלא יבחן באופן בלעדי את השתכרותו של הבעל, כי אם יבדוק את רמת החיים אשר היתה נהוגה בבית הצדדים ושממנה נהנתה האישה, וזאת כפועל יוצא מהשתכרותו של הבעל והמשאבים הכלכליים העומדים לרשותו.


באילו קריטריונים יתחשב ביהמ"ש או ביה"ד בבואו לפסוק את מזונותיה של האישה?

  1. מדורם של הצדדים – האם מתגוררים הם בשכירות או שהדירה בבעלותם? מה גודלה של הדירה? האם מדובר בדירה משופצת/חדישה?
  2. מכוניות – כמה מכוניות יש לצדדים? אילו מכוניות? שנת ייצור? האם מדובר במכוניות פאר חדישות?
  3. חופשות – מה התדירות בה נהגו הצדדים לצאת לחופשות? היכן? באילו עלויות? לכמה זמן?
  4. עזרה בבית – עוזרת בית, גנן, אופר ועוד.
  5. בילויים – מקומות הבילוי, ההוצאות בגין בילויים, תדירות היציאה לבילויים.
  6. רכישות לבית ו/או לצדדים – מטלטלין המצוי בידי הצדדים – יאכטה, חפצי אמנות, מתנות יקרות ערך וכו'.
  7. חברות במועדוני כושר, time sharing בבתי מלון, ספא – טיפולים, ניתוחים קוסמטיים ועוד.
  8. נכסים אחרים של הצדדים – נדל"ן, השקעות כספיות, אוספים שונים ועוד.
  9. האופי בו התנהלו הצדדים – האם נהגה האישה להוציא כאוות נפשה תוך שימוש בכרטיסי אשראי ללא הגבלה או שעמד לרשותה סכום מוגבל עם תקציב ברור?
  10. תחביבים של הצדדים – השטת יאכטות, קורס טיס, קורסים מיוחדים/יוקרתיים.


מה כוללים מזונות אישה?

מזונות אישה כוללים למעשה את כל צרכיה של האישה למען סיפוק טובות ההנאה הדרושות לרווחתה.
החיוב אינו רק של הצרכים ההכרחיים, כי אם לפי מעמדה וכבודה של האישה.
הרשימה אינה רשימה סגורה והצרכים נמדדים בהתאם לתנאי המקום והזמן (פרשת "פרידמן"). הבעל מחוייב לשאת בכלכלתה של האישה, במדורה והוצאות נוספות כגון – ביגוד והנעלה, הוצאות רפואיות לרבות תרופות, עזרה לה הורגלה בביתה, קוסמטיקה, הוצאות רכב, חופשות, מנוי לקאנטרי קלאב, הוצאות תיקון בבית, בילויים ומסעדות, עיתונים וספרים, אחזקת טלפון, ביטוחים שונים, הוצאות אחזקת הבית וכל הוצאה שהינה בגדר "שונות".


מדור

אם כן, חלק מזכותה של האישה למזונות מבעלה, זו הזכות למדור.
המדור כולל לא רק את הדירה עצמה או תשלומי השכירות או המשכנתא, כי אם גם את הוצאות אחזקת הבית, את זכות האישה לכלי בית במדורה ושימוש בלתי מופרע במדור שהוקנה לה.
שונה הזכות למדור בביהמ"ש האזרחיים מול ביהד"ר.

בביהמ"ש הותווה הכלל כי האישה זכאית למדור ואין על הבעל לספק לה דווקא את המדור הספציפי לו הורגלה, כי אם יש באפשרותו לספק לה גם מדור חליפי הולם.
עם זאת, נקבע כי במקרים מיוחדים, ראוי יהא לקבוע לאישה כי המדור צריך שיהיה דווקא בדירה הספציפית בה הינה מתגוררת (פרשת "כליפא").

לעניין היקף המדור שעל הבעל לספק לאשתו, הרי שעפ"י הפסיקה, המדור צריך להשתוות לדירה הקודמת, תוך שנלקח בחשבון כי יתגוררו בדירה פחות דיירים ועל כן תוכל האישה להסתפק אף בדירה קטנה יותר.

ההלכה קובעת, כי האישה זכאית לקבל התשלום בגין מזונותיה, לרבות מדורה, מראש ואין כלל לפיו עליה להוציא תחילה ההוצאה ואז לדרוש מבעלה את החזר ההוצאות (הלכת "לנגל").

בביה"ד הרבני ננקטת גישה שונה מזו הנהוגה בביהמ"ש, לפיה תוכל לקבל האישה את הסעד של מדור ספציפי בדירת המגורים, כאשר זה נתבקש במסגרת תביעת האישה למזונותיה.
המדובר ביתרון שלא תוכל האישה לזכות בו בביהמ"ש לענייני משפחה.
זכות זו למדור ספציפי של האישה משעבדת למעשה את חלקו של הבעל בדירה של הצדדים.
גישה זו אף נסמכת על הכלל של "עולה עימו ואינה יורדת", שכן כך לא יוכל הבעל לשנות את מדורה של האישה ולהעבירה לדירה נאה וטובה פחות מזו לה הורגלה.
זכות האישה להמשיך ולהתגורר באותה הדירה, מוקנית לה, אף אם אין הצדדים בעלים במשותף בדירה, ורק הבעל לבדו הוא הבעלים של הדירה.
הדבר נכון אף אם עזב הבעל את הדירה.


תשלומי משכנתא

בפרשת ברזילאי, נקבע כי תשלומי המשכנתא מבטיחים את תשלום המדור של האישה, ומשכך מהווה הדבר חלק מתשלום המדור, שהם רכיב ממזונות האישה.
משכך, הוכרו תשלומי המשכנתא כתשלומים הבאים בגדר תשלומי מזונות אישה והבעל היה מחוייב בהם.
מנגד, בפרשת שוקר, נקבע כי תשלום פירעון המשכנתא אינה עניין של מזונות כי אם המדובר בתשלום הוני, שיש בו כדי להגדיל גם את חלקה של האישה ברכוש המשותף.
הגישה הנהוגה בביהמ"ש היא הגישה של פס"ד ברזילאי, שאימץ את הגישה, לפיה – תשלומי המשכנתא, הבאים להבטיח את מדורה של האישה, יסווגו כחלק מחבות הבעל במזונות אשתו.


זכות האישה למדור שקט ושלו

זכותה של האישה למדור, כחלק ממזונותיה, כוללת אף את זכותה למדור שקט ושלו, מבלי שתהא מוטרדת בידי בעלה, לרבות לעניין אלימות פיזית או מילולית.
לצורך הבטחת הדבר, תוכל האישה לבקש את הרחקת הבעל מן הבית, בין אם ע"י הוצאת צו הגנה/הרחקה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה ובין אם ע"י הגשת בקשה לצו מניעה במסגרת תביעת המזונות – בקשה לצו מניעה קבוע ו/או במסגרת בקשה נפרדת בתיק המזונות, בה תבקש האישה מתן צו מניעה זמני להבטחת מדורה השקט.

בקשה למתן צו הרחקה במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה תידון מהר יותר מאשר בקשה למתן צו מניעה במסגרת תביעת המזונות. בבקשה למתן צו הרחקה יש להוכיח כי ננקטה אלימות כנגד הצד המבקש את מתן הצו.
מדובר בהליך מהיר, הנותן מענה דחוף והגנה מיידית – הליך שאינו דורש תשלום אגרה בביהמ"ש.
הבקשה תידון עוד ביום שהוגשה, בסמוך להגשתה.
הצו שיינתן מוגבל בתקופת זמן מסויימת, שעם הגיע סיומה, יכול ויאריך ביהמ"ש את תוקף הצו שניתן.
לעומת זאת, צו מניעה, הניתן במסגרת תביעת המזונות מכוח עילת מדור שקט ושלו, יכול שלא יוגבל בזמן.


בחינת הכנסות הבעל

אם כן, לצד בחינת צורכי האישה למזונותיה, הרי שתיבחן במקביל השתכרות הבעל מהכנסתו, לרבות הכנסתו מרכוש, הטבות אשר הינו מקבל ממקום עבודתו, בחינת פוטנציאל השתכרותו ועוד.
הלכת "פרייס" קובעת כי לא רק הכנסות הבעל מעמל כפיו ילקחו בחשבון, כי אם גם הכנסותיו מכל מקור אחר, לרבות רכושו.
בפרשת "עמיצור" נקבע כי לא תיבחן רק השתכרות הבעל בפועל, כי אם גם פוטנציאל השתכרותו, שכן יכול ואין הוא עושה די על מנת למצות את הפוטנציאל שלו להשתכר כראוי.
קל וחומר, עת שנתגלע קרע בין הצדדים.


מתי תאבד האישה את זכותה למזונות?

אישה תוכל לאבד את זכותה למזונות מבעלה בנסיבות סובייקטיביות, משמע, שבהתנהגותה, עפ"י ראיית הדין העברי, נוצרה המניעה לקבלת מזונות מבעלה.
יכול שאישה לא תהא זכאית למזונות מבעלה בשל סיבות אובייקטיביות, הקשורות למצבה הכלכלי וליכולתה לכלכל עצמה בכוחות עצמה.
עוד יתכן כי נוצרו פגמים בכריתת הנישואין ובשל כך אין האישה זכאית למזונות – כהן וגרושה או מקח טעות.

הנסיבות בהן ישללו מזונות מאישה עפ"י הדין העברי

  1. אישה שזינתה – אישה אשר זנתה תחת בעלה, משמע – קיימה יחסים עם גבר זר, בעודה אשת איש.
  2. מעשה כיעור – אישה אשר בילתה באינטימיות עם גבר זר ונראתה עימו ביחידות.
  3. עוברת על דת משה – אישה אשר מכשילה את בעלה וגורמת לו לעבור עבירות שנקבעו בתורה.
  4. עוברת על דת יהודית – אישה שפוגעת בבעלה בהתנהגותה כלפיו או שנוהגת היא בפריצות ובכך מביאה היא לפגיעה בחיי הנישואין שלה ושל בעלה.
  5. "קינוי וסתירה" – מדובר על מצב בו בעל מתרה באשתו, בנוכחות שני עדים, לבל תתייחד עם גבר זר, והאישה עוברת על התראת בעלה ומתייחדת עם אותו גבר זר, בנוכחות שני עדים.
  6. אישה מורדת – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה – הסמכות לדון בכך נתונה לביהד"ר בלבד.
  7. אישה שעזבה את בית בעלה – "מעין מורדת" – גם לביהמ"ש לענייני משפחה נתונה הסמכות לדון בטענה זו, באם הינה מועלית. האישה תפסיד מזונותיה אלא אם כן המניעה היא מטעם בעלה.


סיבות אובייקטיביות לשלילת מזונות אישה

במידה והאישה עובדת ומתפרנסת די צורכה, הרי שנאמר ש"יוצאת היא במעשי ידיה תחת מזונותיה".
בהינתן מצב זה, הרי שאין האישה זכאית למזונות מבעלה. עם זאת, היה ואין מספיקים לאישה מעשי ידיה, הרי שיהא על בעלה לספק לה את השלמת מזונותיה.
כאשר מדובר באישה שיש בידה הכנסות מרכושה, הרי שהדבר יובא בחשבון בעת פסיקת מזונותיה (פרשת "חקק").


האם ניתן לשנות פסק דין למזונות אישה?

המבקש לשנות פסק דין למזונות (הגדלה או הפחתה) יצטרך להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

שינוי נסיבות משמעותי יכול שיבוא לידי ביטוי באחד הגורמים הבאים:

  1. חל שינוי בהכנסות האישה – האישה קיבלה ירושה, החלה לעבוד, הפסיקה לעבוד, זכתה בלוטו, התדרדרות במצבה הבריאותי של האישה שמונעת ממנה לעבוד וכו'.
  2. חל שינוי בהכנסות הבעל – הבעל התעשר, נכנס לקשיים כלכליים, פוטר מעבודתו, פרש לגמלאות, חלה וכו'.
  3. חל שינוי בצרכיה של האישה – אישה שחלתה, מכירת דירת הצדדים והצורך של האישה בתשלום דמי שכירות, אישה שיצאה לשנת שבתון, הבעל עזב את דירת הצדדים ולכן ההוצאות פחתו.
  4. ביטול החיוב עקב נסיבות שמקורן בדין העברי – הנישואין בטלים, האישה מורדת, זנתה תחת בעלה וכו'.


מזונות לידועה בציבור

בעבר, קבעה הפסיקה כי אין הידועה בציבור זכאית למזונות מבן זוגה.
החוק שותק בעניין זה.
ברבות השנים, התפתחה הפסיקה ונקבע בשורת פסקי דין, כי ניתן להחיל על הידוע בציבור חובה לשאת במזונות בן זוגו לאחר פירוד, אם יוכח כי השניים קיימו חיים משותפים – חיו תחת קורת גג אחת וניהלו משק בית משותף.
החבות במזונות נקבעת עפ"י הסכם מכללא בין השניים, עליו ניתן ללמוד מעצם חייהם המשותפים.

השארת תגובה