טענת בן מרדן

שתיים הן המצוות העוסקות בחובות הילד כלפי הוריו, מצוות כיבוד אב ואם ומצוות היראה. מצוות כיבוד אב ואם באה במניין עשרת הדיברות, שנאמר בהם: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יב); ואילו מצוות היראה באה בפרשת קדושים, וזה לשונה: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, א). התלמוד מבאר את ההבדל בין שני הציוויים כך: הכיבוד עניינו עשיית מעשה ומתן שירות להורה; ואילו היראה עיקרה הימנעות ממעשה הפוגע בהורים, מביישם או מבזה אותם (צבי ויצמן, "מזונות לילד מרדן", דעת – גיליון מס' 297).


מיהו בן מרדן?

אב יהודי חב במזונות ילדיו עפ"י הדין האישי. טענת "בן מרדן" היא אחת הטענות העומדות לאב לפטור ממזונות ילדו. מרדנות בן אפשרית בנסיבות שונות, אך המרכזית שבהן היא הימנעות מקיום זמני השהייה הקבועים בין ההורה הלא משמורן לבין הקטין.

בן מרדן הוא מי שאינו נוהג באביו במידת הכבוד המקובלת והראויה להורה. חובה זו מוטלת על כל ילד, ואין הוא יכול לנער חוצנו ממנה (ע"א 66/84 למברג נ' למברג). בפס"ד למברג, נדונה שאלת חובתו של האב לשאת במזונות בתו, אשר סירבה להיפגש עימו, בניגוד למוסכם בין האם לאב בהסכם הגירושין ביניהם.


סעיף 9 לחוק המזונות

סעיף זה נוקט במבחן מחמיר מהלכת "בן מרדן", לפטור ממזונות, והוא – בשל התנהגות מחפירה, שנהג הבן הזכאי למזונות כלפי החייב במזונותיו. אם כן, טענת בן מרדן לא תוכל לעמוד לאב כטענה לפטור ממזונות ילדיו, אלא אם כן הגיעה התנהגות הבן כדי התנהגות מחפירה. ההתנהגות המחפירה אינה מוכרחה להיות תוצאה של כוונה לפגוע באב, אלא די בכך שהפגיעה בו היא תוצאה טבעית של ההתנהגות המחפירה. התנהגות הבן נבחנת עפ"י קנה מידה אובייקטיבי.


מה המשמעות של הכרזה על ילד כמורד או כסרבן קשר?

מבחינה משפטית, ניתן לצמצם את חובת המזונות כולה או מקצתה, כאשר המדובר בילד מורד.

להתנהגות המרדנית של קטין, באי ציות לזמני שהייה וקשר עם האב, עשויות להיות השלכות לעניין המזונות, עד כדי צמצום החבות במזונות כולה או מקצתה (ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין).

עם זאת, ייתכנו מקרים בהם מסרב הבן לראות את אביו או אמו, ואף אינו נוהג בהם מצוות כיבוד אב ואם, ובכל זאת הוא לא יוכרז כ"בן מורד" ולא תישלל זכותו למזונות. אלו הם אותם מקרים בהם לא ניתן לתלות את האשם בקטין.


אבחנה בין ילד קטין לבגיר

הפסיקה הבחינה בין ילד קטין לבגיר והחמירה עם הבגיר – מ"א 698/93 סולי נ' סולי.

ההיגיון בכך נעוץ בעובדה שניתן לצפות מילדים בגילאי 14-15 ומעלה כי יבינו את המשמעות של התנהגות מעליבה ומשפילה כלפי האב, והבנה כי להתנהגותם השלכה כלכלית. שונה המצב לגבי ילדים קטנים שאינם מסוגלים להבין את משמעות התנהגותם, התנהגות הנובעת ממצב נפשי.

בתמ"ש 15303/04 (כב' השופטת נילי מימון), נקבע כי בנסיבות לפיהן מזה שנים מסרבים הקטינים להיפגש עם אביהם, בעידודה של אמם, והאם והקטינים מסרבים לפנות לטיפול, אין מנוס כי אם לשקול ביטול או הפחתת דמי המזונות נוכח התנהגותם המתנכרת של הקטינים כלפי אביהם, הנתמכת בהתנהגותה אמם אשר על שולחנה הם סמוכים. בנסיבות אלו, בהם הבת הגדולה (בת ה-17) עצמאית להחליט בדבר התנהלותה, מסרבת בעקשנות לכל טיפול בעניין, הרי שנוכח גילה, כאשר החיוב למזונותיה הוא "מדין צדקה", מכוח החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 ונוכח התנהגותה הסרבנית לקיום קשר כלשהו עם אביה, יש לבטל חיוב התובע במזונותיה.

אין ספק כי זוהי החלטה מרחיקת לכת וספק אם יהא בכך בכדי לקדם את הצדדים והילדים לפתרון המשבר.

בפרשת חריר נקבע כי שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף, אשר יש להימנע ממנו, אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן. עוד נקבע שם, כי נדרשת זהירות יתרה לעניין שלילת המזונות, כאשר קיים חשש כי טלטולו של הילד אינו אלא אחד מן הביטויים למלחמת ההורים זה בזה, וכי ההורה הדורש כי הילד יועבר לידיו, אינו דואג לטובת הקטין, כי אם לנצחונו הוא בהתמודדות בין ההורים. צריך להביא בחשבון כי הילד, אשר עשוי להיות מעורב במחלוקות בין הוריו, אינו חלק ממסכת העימותים ואין להבין מדוע יש להענישו, כאשר לא חטא כלל.

בעניין זה קיים הבדל ביישום הדין המהותי בביהמ"ש האזרחי לעומת בית הדין הדתי. נראה כי בתי הדין הרבניים מחמירים יותר עם הקטין במקרים של הפרת זמני שהייה.


השפעת הלכת "בן מרדן" על שיעור המזונות

בעניין אזולאי (ע"א 1741/93), הגישה קטינה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אשר הפחית את מזונותיה, בשל מרדנותה כלפי אביה, שבאה לידי ביטוי בסירובה להיפגש עימו ובכך שגילתה כלפיו יחס עוין. ביהמ"ש העליון, בקבלו את הערעור, קבע כי מרדנות עשויה להשפיע על שיעור דמי מזונות בהם חייב ההורה הלא משמורן, בתנאי שמי שהקטין נמצא במשמורתו, מסוגל להחזיק בו ולפרנסו. אם מי שמשמורתו של קטין בידיו, אינו מסוגל לפרנסו, על ההורה החייב במזונות להשלים את מחסורו מדין צדקה, אף אם אין זה עד לאותה רמה שההורה המחזיק בו רוצה לקבוע.


דחיית תביעה לביטול/הפחתת מזונות

השופטת מילר דחתה תביעת אב לביטול/הפחתת מזונות בפס"ד מיום 30.11.08 בתמ"ש 75946/00, אשר הוגשה בשל סירוב הבן להיפגש עימו. כך נקבע, כי "הסביבה בה חי הקטין, נסיבות לידתו, אישיותם של הוריו, הנקמנות האישית, חוסר היכולת להבין את צרכיו והשימוש של המבוגרים בנפשו הרכה והפגיעה, הם שהביאו את הדברים למצב אשר לו אנו עדים היום, מצב אשר לכל הדעות, גורם נזק לקטין. קביעה זו הינה נימוק בעל משקל נכבד במכלול השיקולים בהכרעה". ביהמ"ש קבע כי בנסיבות אלו, אין להטיל את האחריות על הקטין ולהענישו גם ע"י פגיעה במצבו הכלכלי.


צמצום תוצאות הלכת "בן מרדן"

מגמת הפסיקה בביהמ"ש העליון היא בצמצום תוצאות הלכת בן מרדן, כך שאב עשוי להיות פטור ממזונות רק במקרים בולטים של מרדנות בעלת מאפיינים משמעותיים. האינטרס העיקרי של הלכת "בן מרדן" הוא באכיפת זכות המגע (הזכות לקיומם של זמני שהייה) בין ההורה שאיננו משמורן, לרוב זהו האב, לבין ילדו. משמע, שאי קיום זמני שהייה, יגרור את שלילת תשלום דמי המזונות (גריידי-שלם, מזונות ילדים).


מה צריך לעשות על מנת להימנע מלהיות מוכרז ילד מורד?

מן הפסיקה בתחום זה עולה, כי קיומם של זמני השהייה בין הילדים לבין ההורה הלא משמורן, בהתאם למוסכם בין ההורים הוא תנאי ראשון במעלה. זהו לב ליבה של הזכות למגע.

בנוסף, ילדים צריכים לנהוג בהוריהם בכבוד, לא לנקוט ביחס עוין ולשמור על יחסים תקינים עם הוריהם ולעניין זה – הדגש הוא על שמירת היחסים התקינים עם ההורה הלא משמורן – לרוב, זהו האב, אשר גם נושא במזונותיהם.

מה עושה הורה אשר חושב שילדו מורד – טיפים להורה:

היה וההורה הלא משמורן לא מצליח לקיים את זמני השהייה עם ילדיו, בשל סירוב מצד הילדים המלווה ב"עידוד" או הסתה מצד ההורה המשמורן, הרי שיכול ותישמע טענת "בן מרדן". כמובן, שדרך המלך סלולה מחוץ לכתלי ביהמ"ש, תוך ניסיון להגיע להבנה והידברות ישירה עם הילדים ו/או עם ההורה המשמורן. באם לא עלה בידי ההורה הלא משמורן להביא העניין לפתרון, הרי שניתן לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה בתביעה לביטול או הפחתה של דמי המזונות עבור הילד או הילדים המורדים. יתכן שעצם הגשת התביעה תוביל לפתרון העניין ללא צורך בהתדיינות משפטית.

השארת תגובה