משמורת ילדים – כל מה שרציתם לדעת בנושא משמורת ילדים

משמורת ילדים – סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן – "החוק") קובע כי:

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרותו לעבודה ולמשלח יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."

סעיף 15 לחוק מגדיר מהו תפקידם של ההורים כאפוטרופוסים טבעיים לילדיהם וכן מפרט את תחומי האחריות שלהם כלפי ילדיהם – דאגה לצרכיהם, חינוכם, לימודיהם, הכשרתם לעבודה, משלח ידם, שמירת נכסיהם, החזקתם, קביעת מקום מגוריהם והסמכות לייצגם.

בהעדר הסכמה בין ההורים, קובע סעיף 19 לחוק, כי יוכלו הם לפנות לביהמ"ש אשר יכריע בדבר או יטיל ההכרעה על מי שימצא לנכון.


חזקת הגיל הרך

עפ"י חזקה זו, הקבועה בסעיף 25 לחוק, יהיו ילדים עד גיל 6 במשמורת אימם.
חזקה זו ניתנת, כמובן לסתירה.
וועדת שניט, אשר דנה ארוכות בנושא האחריות ההורית וגיבשה מסקנות נרחבות, עסקה גם בחזקת הגיל הרך.
לעניין זה, מסקנת הוועדה היא כי יש לבטל את חזקת הגיל הרך וזאת מתוך בחינת טובת הילד והכרה בחשיבות הקשר שלו עם שני הוריו במידה שווה, אף לאחר פרידתם.
חשוב לציין, כי היו מקרים בהם נקבעה משמורתו של קטין בידי אביו, על אף שטרם מלאו לו 6 שנים.
כל מקרה נדון לגופו.


עקרון "טובת הילד"

זהו עקרון העל המנחה את ביהמ"ש בבואם לדון ולפסוק בכל הנוגע לעניינם של ילדים.
עקרון זה מצא את מקומו אף במסגרת סעיף 17 לחוק, הקובע כי:

"באפוטרופסות לקטין חייבים ההורים לדאוג לטובת הקטין בדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין."

עקרון טובת הילד הינו עקרון רחב, המתמלא תוכן בהתאם לנסיבות המקרה הנדון.
טובת הילד מורכבת למעשה מבחינת זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו.
המדובר בעקרון המרכזי לפיו יוכרעו סכסוכי משמורת, הן בביהמ"ש האזרחי והן בביה"ד הרבני.
בניהול תיקי משמורת, נעזרים לא אחת ביהמ"ש וביהד"ר במומחים שונים, המסייעים להם לבחון את טובת הילד, מצבו וליתן המלצות לפיהן תינתן החלטה בנדון.
כך למשל, יכולה להיעזר הערכאה השיפוטית בפקידי סעד, פסיכולוגים, מומחים מתחום הילדים ועוד.

משמורת ילדים

רצונו של הילד

בקביעת המשמורת, רצון הילד עשוי להצטרף כשיקול מרכזי מתוך מכלול השיקולים שילקחו בחשבון.
ככל שגילו של הילד גבוה יותר, כך יינתן משקל גדול יותר לרצונו.
לרצונם של ילדים שגילם מעל 10 שנים, יינתן משקל כבד יותר עם קבלת ההחלטה בדבר המשמורת.
עם זאת, חשוב לזכור, כי ביהמ"ש או ביהד"ר יראו לנגד עיניהם את התמונה בכללותה ויתכנו מצבים שעל אף רצון הילד להיות במשמורת מי מהוריו, תיפסק המשמורת אצל ההורה האחר.
זאת, למשל, באם הוכחה הסתה בלתי פוסקת מצד מי מההורים ו/או קושי על שמירת הקשר בין הילד לבין ההורה האחר.
אלו הם שיקולים מרכזיים בעת קביעת ההורה המשמורן.


שינוי נסיבות

במקרה שהשתנו הנסיבות לאחר שניתנה החלטה בעניין משמורת ילדים, הרי שרשאי ביהמ"ש לשנות את החלטתו, באם נתגלו עובדות חדשות המשפיעות על ההחלטה שניתנה (סעיף 74 לחוק).
עובדות חדשות או נסיבות שהשתנו עשויות להשפיע על טובת הילד ומשכך, במידה ועולה הצורך, הרי שהדבר ייבדק ויתכן שינוי של החלטות קודמות.


משמורת ילדים משותפת

במסגרת הסדר של משמורת ילדים משותפת, שני ההורים הינם המשמורנים של ילדיהם והינם משתתפים בנטל גידול הילדים והטיפול בהם. בשיטות משפט אחרות, נוכל למצוא כי הסדר זה נפוץ יותר וקיימת נטייה לעודד הורים להגיע לידי הסדר מסוג זה.
בארץ, נחלקו הדעות משך שנים רבות בין המצדדים בהסדר זה לבין המתנגדים לו.

הפרמטרים שהוכרו בפסיקה כנדרשים במקרים בהם יורה ביהמ"ש על משמורת ילדים משותפת הם:

  1. תקשורת טובה בין ההורים.
  2. קירבת מקום המגורים.
  3. שני ההורים מכירים בחשיבות הקשר של ילדם עם ההורה האחר.
  4. הסדר המשמורת המשותפת טוב ונכון לשני ההורים.
  5. הילדים מעוניינים במשמורת משותפת.
  6. קיים שיתוף פעולה מלא בין ההורים.
  7. לשני ההורים מסוגלות הורית טובה.
  8. תשלום מזונות הילדים משולם כסדרו.
  9. כאשר שני ההורים מסוגלים לגלות גמישות לעניין צרכי הילדים ורצונותיהם.
  10. כאשר ההורים שומרים על טובת ילדיהם נוכח הקונפליקט שנוצר אצלם כתוצאה מן הפירוד של הוריהם.


משמורת ילדים והסדרי ראייה

במרבית המקרים נתונה המשמורת בידי אחד ההורים (לרוב זו האם) ולהורה האחר, הלא משמורן, מוקנות זכויות ראייה עם ילדיו.
הסדרי הראייה יכולים להיקבע בהחלטה שיפוטית או בהסכמה ע"י ההורים, במסגרת הסכם הגירושין או כל הסכם פירוד אחר.
יתכן אף הסכם בין שני צדדים, שלא היו מעולם בני זוג, והביאו יחד ילד לעולם;
בהסכם ביניהם, יכול שייקבעו הסדרי הראייה שיחולו בין האב לקטין, עוד בטרם יצא הקטין לאוויר העולם.

במסגרת הסדרי הראייה יקבעו לרוב ביקור אחד או שניים בשבוע אצל ההורה הלא משמורן – עם או בלי לינה; וכן כל שבת שנייה לסירוגין.
בנוסף, יכללו הסדרי הראייה אף את מחצית החופשות והחגים.
תדירות הסדרי הראייה ומשכם עשויים להשתנות כפונקציה של גיל הילדים.
בפועל, כאשר עסקינן בילדים בגיל העשרה תהא התחשבות גדולה יותר ברצון הילדים, פעילויותיהם ועיסוקיהם לעניין הנהגת הסדרי הראייה.

השארת תגובה